בימי הקורונה כמו לרוב עם ישראל לא היה לי יותר מדיי כיף. כדי לשמור על השפיות הייתי יושב פעם בשבוע עם חברתי הטובה מעיין. היא הייתה מזמינה פיצה, אני הייתי מביא בירות והיינו מדמיינים שהעולם נורמלי. בכל מקרה באחד מהפעמים הבאתי בירה מבירתנו. מזגתי לשתי כוסות, לקחתי ביס מהפיצה ואז שלוק מהבירה. ואז עצרתי את הכל ואמרתי למעיין- עכשיו אני סוף סוף מבין איך מרגיש פיצה עם פפרוני. ואם זה עדיין לא היה ברור היום נדבר על בירות מעושנות.
נפתח בהיסטוריה. קצת בדומה לבירות החמוצות, פעם כל הבירות היו קצת מעושנות. כחלק מהתהליך ההלתתה של השעורה, הבירה צריכה להיות מיובשת בחום כדי לעצור את הנביטה. עד המאה ה-17 היו משתמשים באש גלויה. בנוסף הבישול היה פחות מדוייק וטעמי העשן עזרו להסוות פגמים אחרים. הכבשן העקיף הבריטי שהומצא במאה ה-17 פתר את העניין בכך שהוא איפשר לייבש את הלתת ללא אש ישירה. הכבשן הגיע לגרמניה במאה ה-19 ע"י גבריאל סדלמהייר ממבשלת שפאטן שיצר את הבירה הגרמנית הראשונה הלא מעושנת. בתחילה התגובות היו מעורבות אך במהרה הבירה הלא מעושנת כבשה גם את גרמניה.
אחד המקומות היחידים ששימר את הבירה המעושנת הייתה העיר במברג בגרמניה. לעיר במברג ולתרבות הצויגלים והקלרים שלה נקדיש פוסט נפרד, אך לענייננו בעיר המשיכו לבשל בירה בשיטה המסורתית. המבשלה המפורסמת ביותר בעיר היא שלנקרלה, שממשיכה להכין בירות בשיטה המסורתית עד ימינו. את רוב הבירות של המבשלה ניתן להכניס תחת הקטגורייה של Rauchbier- בירה מעושנת.
בעישון הבירה המסורתי יש גם חשיבות לסוג העץ שמשתמשים בו. השימוש המסורתי הוא בעצי לבנה (Birch tree) אך ניתן להשתמש גם בעצי אלון, דובדבן ועוד. כל עץ ייתן טעמים ייחודיים. בימי היפים בבירתנו הכנו את שעיר לעזאזל- בירה עם לתת שעבר עישון עם כבול (אדמת ביצות סקוטית שמשמשת להכנת וויסקי מעושן באי איילה) והיא לקחה את עניין העשן לרמה אחרת לגמרי.
מלבד הראוכביר הגמרני ישנם סגנונות בירה מעושנים נוספים. גרודיצקי הוא לאגר פולני מעושן שמאופיין באחוז אלכוהוהל נמוך ובטעמי נקניק- יש גרסאות ישראליות נהדרות לשיטה ולשניט. סגנון נוסף שאני אוהב הוא ליכטנהיינר- בירה מעושנת חמוצה, בירה לחובבי האקסטרים.
ישנן דרכים נוספות לקבל טעמי עישון. בבירת ההלס של מבשלת שלנקרלה לא משתמשים בלתת מעושן, אלא פשוט מבשלים את הבירה במיכלים שהיה בהם בירה מעושנת וככה הבירה מקבלת קצת עשן. טכניקה נוספת שנפוצה בשנים האחרונות היא יישון של הבירה בחביות שהכילו וויסקי מעושן. בדרך כלל הבירה המיושנת תהיה אימפריאל סטאוט, והתוצאה פשוט מדהימה. למי שרוצה לנסות אפשר לשתות את בירה Krug מסדרת הCellar Seires של מבשלת פויאלה שזמינה בארץ ובעיניי מדובר באחת הבירות הטובות ביותר שהגיעו לארץ. שיטה נוספת היא פשוט להוסיף וויסקי מעושן לתוך הבירה כמו שעשו החברים במבשלת הדיקטטור זצ"ל.
המלצות שלי:
1. שלנקרלה מארצן/שלנקרלה אורבוק- שתי בירות נהדרות שזמינות בארץ וייתנו לכם את החוויה האמיתית של ראוכביר. המאצרן אמורה לדמות קצת את הלאגר ששתו בגרמניה עד המאה ה-19.
2. גורדי-שניט: בירה מצויינת של מבשלת שניט. הבירה נמוכה באלכוהול (3.5%) ולכן אפשר לשתות מהבירה הזאת עוד ועוד. כרגע הבירה לא זמינה אך כולנו תקווה ששניט יוציאו באצ' נוסף.
3. Krug- pohjala- אימפריאל סטאוט מסדרת הCellar Seires של המבשלה. הבירה יושנה בחביות שהכילו וויסקי מעושן והתוצאה מדהימה.
לסיכום בירה מעושנת היא עולם שלם שמכיל בתוכו היסטוריה, מסורת אבל גם חדשנות. וחשוב מכך מדובר בעולם שלם שאי אפשר לשים בקופסה אחת. אז נכון לא כולם חובבי עשן, אבל אם אתם כאלה יש לכם עולם שלם לגלות. ובעצם גם אם לא, תנסו, אולי תתאהבו..
