נפתח בזה שכן אני יודע, לדבר על חוק טוהר בווארי מעלה לנו כיהודים כל מיני סיטואציות אז הפעם אני אגיד שזה מדבר רק על בירה. רבים מכירים את חוק הטוהר הבווארי בתור החוק שאומר שמותר לשים בבירה רק לתת, מים, כשות, ושמרים. אבל מאיפה בכלל הגיע החוק הזה, מה הוא באמת אומר, האם הוא השתנה עם השנים, ואיך הוא השפיע על תעשיית הבירה הגרמנית ובכלל.
חוק הטוהר הבווארי או בשמו המקורי Reinheitsgebot נחקק במינכן ב1487 אך השלב בו הוא באמת התפשט זה ב1516, אז הוא התקבל ברחבי בוואריה. החוק כלל תקנות רבות בנוגע למזון אך הסעיף השלישי נוגע לענייננו. החוק אמר שהרכיבים היחידים שמותר להשתמש בהם בתהליך הכנת הבירה זה מים, כשות, ושעורה. שימו לב לשני שינויים חשובים- ראשית אין פה שמרים וזה מכיוון שטרם תורבתו השמרים, ודבר שני זה שהלתת היחיד שמותר להשתמש בו הוא שעורה. זה מעניין כי כיום אחת מהסגנונות הידועים ביותר בגרמניה בכלל ובבוואריה בפרט אילו בירות החיטה שלהם.
לחוק היו מגוון סיבות אבל הסיבה העיקרית הייתה לשמור את החיטה ואת השיפון בשביל האופים ולמנוע את העלאת המחירים בעקבות תחרות עם יצרני הבירה. סיבה נוספת היא רצון ביצירת פיקוח על התהליך כדי למנוע הרעלה או זיהומים מסכני בריאות. סיבה נוספת היא רצון להיאבק בפאגניות שהיו משתמשים בצמחים מסויימים כחלק מהריטואלים הדתיים שלהם.
בהמשך המאה ה-16 החוק הורחב והתירו להוסיף גם כוסברה, עלי דפנה וחיטה. עם זאת עד סוף המאה ה-18 ייצור בירות החיטה היה בידי הממשלה שרק ב1782 ג'ורג' שניידר קיבל אישור לבשל בירות חיטה משל עצמו ופתח את מבשלת שניידר. לאחר ביות שמרי הבירה הם גם נוספו לחוק.
החוק קיים בגרמניה עד היום והוא אחת מהסיבות לכך שבגרמניה אין כמעט תרבות של בירות קראפט, למרות שגם בנושא הזה יש שינוי בשנים האחרונות. ישנן גם מבשלות מחות לגרמניה שאימצו לעצמם את כללי החוק בכל הבירות של המבשלה. החוק גם יצר סטנדרטיזציה לבירה, דבר שעזר לתפוצה של הבירה ברחבי אירופה ובהמשך בעולם כולו.
יש אנשים שמתמשים בחוק כדי לטעון שבירה שיש בה מרכיבים נוספים היא לא בירה. זאת טענה קצת מגוחכת מכיוון שהחוק לא מקודש. החוק נוצר בתקופה מסויימת כדי לענות על צורך מסויים והוא עבר אדפטציות עם השנים כדי להתאים לטכנולוגיה ולזמנים המשתנים. יהיה בהמשך פוסט ארוך על תוספות בבירה, רק אגיד פה שאין צורך לקדש חוק רק לשם החוק.
לסיכום, חוק טוהר הבירה הבווארי התחיל מצורך רגעי, אבל בהמשך הוא הפך לאחת מעמודי התווך בכל היסטוריית הבירה. והוא משפיע על הטעם של הבירה שלנו עד עצם היום הזה.
