חיטה, חיטה בווארית וקצת בננות

מדי פעם שואלים אותי אם יש בירות שאני לא אוהב. אני תמיד מתחיל בצורה דיפלומטית ומסביר שלכל סגנון יש את האיכויות שלו, ושזה תלוי זמן ומקום, אבל אז מפעילים עליי עוד קצת לחץ ואני אומר- חיטה, אני שונא בירות חיטה. עם זאת הטעם האישי שלי הוא לא הכל בחיים האלה, וזה אחד מהסגנונות הכי פופלריים בגרמניה, וגם באופן לא ברור בארץ. ולכן היום נדבר על בירות חיטה.

האם בירת חיטה חייבת להיות מורכבת רק מחיטה?

התשובה היא ממש לא! אומנם יש בירות שסך הלתתים שלהם הוא רק חיטה ומכונות וויט ויין- דוגמה טובה לכך בארץ היא בירת 'אלומה' של בירתנו. אבל רובן המוחלט של בירות החיטה מורכב משילוב בין שעורה לחיטה. החיטה בד"כ תהווה בין שליש לשני שליש מסך הלתתים בהתאם לסגנון.

סוגי בירות חיטה

את בירות החיטה ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים- וייסביר- בירת החיטה הגרמנית, ויטביר- בירת החיטה הבלגית, ואמריקן וויט אייל- בירת החיטה האמריקאית. היום נתמקד בבירת החיטה הגרמנית. רק כדי לא להשאיר אתכם סקרנים מדי לגבי שאר הסגנונות- בבירת החיטה הבלגית יוסיפו לבירה זרעי כוסברה וקליפות תפוז. בבירת החיטה האמריקאית ישתמשו בשמרים רגילים ולא בשמרי חיטה ובכך יורידו את הארומות המיוחדות של הבירה ויהפכו אותה לפשוטה יותר ומתאימה לפלח רחב יותר של האוכלוסייה.

מה נחשב להפה וויצן?

אז אחרי ששמנו בצד את הבלגים ואת האמריקאים בואו נדבר על החיטה הגרמנית. גם החיטה הגרמנית מחולקת למגוון סגנונות- יש את החמוצות- ברלינר וייס וגוזה שאותן אני מאוד אוהב, אבל בסופו של יום כשמדברים על בירות חיטה גרמניות לכולנו יש בראש דבר אחד- הפה-וויצן. עכשיו חלק מכם יגיד לי ובצדק שאומרים לו חיטה גרמנית הוא לא חושב על הפה-וייצן אלא על- פאולנר, ווינשטפן, מארצן ושניידר, וזה נהדר כי כולן נכנסות לקטגוריה של הפה-וייצן.

סקירה היסטורית קצרה

המשמעות של הפה היא שמרים- מכיוון שהבירה שלנו נמזגת עם שמרים. אבל לפני שנגיע לריקוד של האישה הקטנה, קצת היסטוריה. למעלה מאלף שנה, וכנראה עוד הרבה קודם משתמשים בחיטה לייצור בירה. אם אתם זוכרים את הפוסט על חוק הטוהר הבווארי, אז אתם בטח זוכרים שאחת מהסיבות העיקריות לחקיקת החוק היא שהשתמשו בהמון חיטה כדי להכין בירה, מה שגרם למחסור בחיטה בשביל אפיית לחם. מצד שני אי אפשר בלי קצת שחיתות שלטונית והשליטים בבוואריה עדיין אהבו בירת חיטה, ולכן ניתן רישיון רק למבשלה אחת(שכמובן שילמה על הבלעדיות הזאת המון כסף לשליטים). משם הרישיון המשיך להתגלגל עד שהגיע למבשלת שניידר שקיימת עד היום וניתן למצוא בירות שלהם אפילו בארץ. לקראת סוף המאה ה-16 החיטה נכנסה גם לחוק הטוהר הבווארי וכך מבשלות נוספות יכלו לחזור ולבשל בירת חיטה. עד היום בירת חיטה מאוד פופלריות בגרמניה בכלל ובבוואריה בפרט.

רשמי טעימה

יהיה לנו שני מאפיינים עיקריים. הראשון הוא טעם מאוד מאלטי עם כיוון קל למאפה. השני הוא ריח הבננה והציפורן שמופק מהשמרים הספציפיים שמשתמשים בהם לבירת חיטה גרמנית. הריח נוצר ממולקולה שנקראת Isoamyl acetate שמופקת במהלך תהליך התסיסה. הבירה תהיה עכורה, שהרבה מהעכירות נוצרות מהשמרים שנמצאים בתחתית הבקבוק וצריכים להימזג בסוף המזיגה. ועכשיו הגענו לריקוד האישה הקטנה. לקראת סוף המזיגה שנשאר כ50 מ"ל נתפוס את הבקבוק מלמעלה ונסובב אותו כדי שהנוזל יתערבב עם השמרים ששקעו, ונשפוך את זה הנוזל עתיר השמרים לתוך הבירה שלנו כדי לקבל את כל האיכויות של הבירה. כן אציין את הדונקל וייצן- הגירסה הכהה וההרבה יותר טעימה של ההפה וייצן.

אני ובירות חיטה

תראו אני באמת לא אוהב בירות חיטה. בבדיקה באנטפד שתיתי מעל 70 בירות חיטה שונות, וחוץ משתי וייט ויין אף אחת לא עברה אצלי את הציון של 3.75, ורובן סביב ה3. למרות זאת אני לא יכול להתכחש לכך שזה סגנון מאוד פופלרי ואהוב בגרמניה ומשום מה גם בארץ. ובהנחה שהוא טרי ונעשה כמו שצריך הוא אפילו יכול להיות טעים גם לי, בעיקר אם אני מטייל ברחבי גרמניה.