כשאני חושב על אילו סגנונות בא לי לכתוב אני תמיד בהתלבטות- האם ללכת על סגנון סופר ספציפי או דווקא לנסות ללכת על משהו בסיסי יותר כדי ליצור מכנה משותף. השבוע רציתי לכתוב על פייל אייל, אבל אחרי התחלת תחקיר ואיסוף מידע הבנתי שזה נושא גדול ממה שציפיתי ולכן אני צריך להקדיש לו עוד זמן. אבל אל דאגה תמיד יש עוד סגנונות לכתוב עליהם.
רגע מה זה שם למעלה? זה סטאוט? זה IPA, לא זה Black IPA.
את הIPA אתם כבר מכירים טוב, וגם כבר דיברנו על בירות כהות כמו סטאוט ועל הטעמים שנותן הלתת הקלוי, ולכן בעצם Black IPA זה בירת IPA עם לתת קלוי? כן ולא.
היסטוריה
אבל כרגיל לפני שנדבר על הבירה קצת היסטוריה. הממציא של הסגנון הוא גרג נונאן שכתב ספרים רבים על בישול בירה ועל בירה בכלל, וחוץ מזה היה מבשל בירה מוכשר מאוד. גרג המציא את הסגנון בסוף שנות ה80. גרג והצוות שלו הכינו סקוטש אייל מאוד כשותית, ובמהלך הבישול הברו מאסטר שלו עבר גירושין. הוא רצה לקרוא לבירה בלאק & ביטר, אבל בסוף החליט על בלאק וואטצ'. הבירה הייתה אחלה אבל שום דבר לא התרחש, עד שמספר שנים לאחר מכן ג'ון קימיץ' ממבשלת אלכמיסט נזכר בבירה הזאת ורצה לבשל אותה שוב במבשלה שלו. התגובות היו חיוביות מאוד משם הסגנון התפשט לרחבי ארצות הברית ואז לאירופה עד שכמו סגנונות רבים הוא ירד מגדולתו ונשכח. מכיוון ששוק הבירה העולמי מפוצץ במבשלות עדיין ניתן יהיה למצוא אותו בחנויות ובירה בחו"ל.
מה הטעמים שנצפה להם?
ניתן לחשוב על Black IPA בתור American IPA רק עם קצת טעמי קלייה, או לחילופין בתור סטאוט כשותית. ולמען האמת התשובה היא גם וגם. יש מבשלים שבוחרים בכיוון האחד ויש כאלה שבוחרים בכיוון השני. לטעמי מה שהופך Black IPA לטובה היא איזון. המרירות מהקלייה של הלתת והמרירות של הכשות צריכים לתת טעמי מרירות שונים ולאזן זה את זה וליצור שלם הגדול מסך חלקיו.
בריח כמובן נקבל את הארומה של הכשות לצד ריח קל של שוקולד או קפה מהלתת. בפה המרירות של הכשות תקבל קיק מהשוקולדיות של הלתת. הבירה תהיה כהה אבל לא ברמת שמן מנועים, והגוף יהיה קל עד בינוני ואמור לרדת חלק בגרון עם אפטר טייסט קליל.
המלצות:
כפי שציינתי זה סגנון פחות נפוץ בימינו. בארץ ניתן למצוא את דארק מאטר של מבשלת השכן ואת לילה של בירצינות. גם שפירא הכינו בלאק IPA נהדרת לפני כמה חודשים ומדיי פעם צצה פה Black IPA נהדרת בייבוא( כן Wild Raven של ת'ורנברידג' אני מדבר עלייך). אבל אני רוצה לחזור רגע כמה שנים אחורה ולדבר על הדובים.
הייתי אז בצבא ובדיוק נפתח הביר בזאר בירושלים. בזמנו עוד לא הבנתי מספיק בבירה ורציתי שישייה מיוחדת. פחות או יותר בחרתי מה שהיה נראה לי מעניין ואחת מהבירות האלה הייתה פרדוקס של הדובים. בלאק IPA כמו שצריך. אני זוכר שהיא הייתה לי ממש מעניינת ולא הצלחתי להבין את מגוון הטעמים שאני שותה. עברו שנה-שנתיים והתחלתי ממש לאהוב בלאק IPA אבל הדובים הפסיקו לייצר את הפרדוקס ואני נשארתי עם הזיכרונות. עד שלפני שלוש שנים האחים בר אילן בישלו מהדורה חד פעמית של האימפריאל פרדוקס. אותה Black IPA רק בשמונה וחצי אחוז. הייתה לנו חבית שלה בבירתנו וחוץ מזה קניתי לא מעט בקבוקים שלה ונהנתי מכל שלוק. למען האמת יש לי עדיין בקבוק שלה בארון יישון. כן היא עברה ממזמן את השיא שלה, אבל שאני עושה סדר בארון כיף לי לראות אותה- היא מזכירה לי גם את חובב הבירה ההוא שהייתי ב2015, את הבירה שעזרה לי בקורונה וגם בכל זאת דובים זה משפחה.
